דחיית ערעור על גז"ד שניתן בארבע עבירות שעניינן אמל"ח

השופט  אל"ם י' מינא :

העובדות :

המערער הורשע על פי הודאתו בכתב אישום מתוקן, בארבע עבירות שעניינן אמל"ח. על פי העבירה הראשונה (פרט רביעי בכתב האישום המקורי) הורשע המערער בניסיון לסחר בציוד מלחמתי בכך שפנה לאחר וסיפר לו כי הוא מעוניין למכור 10,000 כדורי רובה במחיר של שניים וחצי שקלים. המערער הודיע לאותו אדם כי עליו לתווך בינו לבין קונה שכבר נמצא על ידו לרכישת הכדורים. המערער קיבל לידו 26,000 שקלים לצורך קניית הכדורים אולם בסופו של דבר העסקה לא יצאה אל הפועל. כן הורשע המערער בשתי עבירות של סחר בציוד מלחמתי כאשר על פי הראשונה (פרט חמישי)  סוכם על מכירת שישה קלצ'ניקובים ותשע מחסניות תמורת 17,500 דינר. המערער שתיווך בעסקה קיבל 300 דינר ובנוסף העביר 500 דינר לאדם אחר. על פי הפרט השני שעניינו סחר בציוד מלחמתי קנה המערער אקדח תמורת 1,950 דינר ומכרו ב-2,000 דינר לאזרח ישראלי. אותו אזרח ביקש מהמערער להשיג לו שני אקדחים נוספים, המערער הסכים וקישר בין שני אנשים נוספים לצורך ביצוע העסקה אשר בסופו של דבר לא יצאה אל הפועל. פרט אישום נוסף בו הורשע המערער (פרט שביעי) הוא קשירת קשר לסחר בציוד מלחמתי כאשר אדם בשם ראשד צ'אלח אדין פנה אל המערער וביקש ממנו למצוא קונה עבור שתי פצצות מרגמה במחיר 3,000 דינר. המערער אמנם מצא קונה לרכישת הפצצות, אולם בסופו של דבר העסקה לא יצא לפועל כי הפצצות לא הגיעו עד למעצרו של המערער.

גזר הדין של בימ"ש קמא :

בית משפט קמא ניתח את פרטי העבירות בהם הורשע המערער תוך שהוא מציין שהתביעה ביקשה להטיל על המערער עונש של 8 שנות מאסר בפועל והסנגור ביקש להסתפק בעונש קל בשל חלקו של המערער בסחר כאמור. בסופו של דבר גזר ביהמ"ש על המערער 4 שנות מאסר בפועל ולאחר שהפעיל את המאסר על תנאי שהיה תלוי ועומד נגדו, קבע כי המערער ירצה שנת מאסר נוספת, ובסה"כ 5 שנות מאסר בפועל, שנתיים מאסר על תנאי וקנס בסך 10,000 ש"ח או 10 חודשי מאסר תמורתם.

הערעור :

הסנגור המלומד עו"ד א. סופייה, הגיש ערעור על חומרת העונש ועיקר טענותיו הן כי טעה בימ"ש קמא כאשר לא שקל במידה הראויה את חלקו המזערי של המערער בעבירות אותן ביצע וכן ובמיוחד, גזר עליו עונש חמור מזה שנגזר על שותפו ראשד צ'אלח אדין שעליו נגזרו בתיק 3007/05 4 שנות מאסר כאשר חלקו של השותף והעבירות בהן הורשע היו חמורות מאלה של המערער. הסנגור הציג לנו אסמכתאות לעונשים בגין עבירות אמל"ח המצדיקות הקלה עם המערער.

מנגד טען התובע הצבאי, סגן שלומי שניידר, כי לטעמו העונש שהושת על המערער מקל עימו והסיבה שהתביעה לא ערערה על עונשו של השותף הייתה עקב תקלה. התובע הצבאי הציג אסמכתאות רבות שעל פיהן מן הראוי  לגזור על המערער עונש חומר מזה שנגזר עליו, ועל כן, אין כל מקום לערעור שהוגש על חומרת העונש.

הדיון :

לאחר ששקלנו את טענות  הצדדים ועיינו באסמכתאות השונות שהוגשו לנו, הגענו למסקנה שיש לדחות את הערעור וזאת מן הטעמים הבאים:

א.      הטעם העיקרי והחשוב שעל פיו מצאנו לנכון לדחות את הערעור הוא הרשעתו הקודמת של המערער. ראוי לציין כי המערער הורשע בעבר בתיק 3188/04 בעבירה של קשירת קשר וסחר בציוד מלחמתי כאשר קיבל סכום כסף גדול על מנת להשיג תחמושת לאדם אחר. גזר הדין שניתן בתיקו שם היה ביום 8.1.04, כאשר נגזרו עליו במסגרת הסדר טיעון 18 חודשי מאסר בפועל וקנס בסך 5,000 ש"ח, כמו כן נקבע עונש של שנה מאסר על תנאי והתנאי הוא שבמשך שנתיים מיום שחרורו לא יעבור עבירה בה הורשע.

והנה, טרם שחלפה תקופת התנאי (וכבר במרץ 2005) החל המערער בביצוע אינטנסיבי של עבירות מאותו המין והסוג דהיינו סחר בציוד מלחמתי, ללמדנו כי המערער לא למד לקח מן ההרשעה הקודמת והוא חוזר לסורו מיד לאחר הרשעתו בתיק הקודם. עובדה זו מצדיקה הטלת עונש חמור על המערער שכן אין מדובר בעבירה ראשונה שיש ציפייה מנאשם כי ילמד את הלקח ולא יחזור על מעשיו. לטעמנו, בצדק הפעיל בימ"ש קמא את עונש המאסר על תנאי באופן מצטבר, כאשר לקח בחשבון כי המערער לא למד את הלקח ולא הפנים את העונש שקיבל על העבירה הקודמת. כך או כך עונש המאסר של 5 שנים נגזרו על המערער הוא עונש קל ואינו משקף את חומרת העבירות בהן הורשע כאשר לוקחים בחשבון גם את הרשעתו הקודמת באותו סוג של עבירות, והוא אף נוטה לקולא.

ב.      מהשוואה שעשינו מין העבירות בהן הורשע השותף, עולה כי המערער הורשע בשני פרטים נוספים אמנם לא מהותיים אולם חשוב לציין כי המערער הורשע בעבירות בהן היה הוא היוזם ולאו דווקא נגרר אחר אחרים. לא נראה לנו כי בעבירות בהן הורשע המערער היה חלקו שולי או מזערי.

ג.        חשוב לציין, כי המערער לא הסתפק בסחר ברובים וכדורים אלא אף קשר קשר לסחור בפצצות מרגמה. אין צורך להכביר מילים על החומרה המיוחדת שעל ביהמ"ש לייחס לסחר באמצעי לחימה כה מסיבים ויש לגזור עונשי מאסר חמורים כאשר מדובר באמצעי לחימה זה.

ד.      גם על פי עקרון אחידות הענישה, שאין הוא כידוע עיקרון קדוש וניתן לסטות ממנו במקרים מיוחדים, הרי שהעונש שנגזר על המערער במקרה זה, אינו מצדיק את התערבותינו. כך גם נפסק בדנ"פ 1109/02, שושני נ' מדינת ישראל, שם נקבע כי:

"מקום שנפלה טעות בגזירת עונשו של שותף לעבירה, אין כל חובה לחזור על אותה טעות בעניינו של נאשם שביהמ"ש עומד לגזור עתה את עונשו".

ה.      יצא מאיתנו מסר ברור כי בעבירות של סחר בנשק, תהיה יד ביהמ"ש נוטה לחומרה שכן הסכנות הכרוכות בעבירות אלה הן למצער רבות, וכפי שקבע שופט ביהמ"ש העליון, סלים ג'ובראן בערעור פלילי 11448/03 ( מדינת ישראל נ' דיב וזכי גרבאן), תקדים עליון 2004(1), עמוד 2911:

"אכן העבירות של סחר בנשק הן עבירות חמורות מאוד. כלי הנשק הנסחרים עלולים לעבור מיד ליד. הם לא נרכשו באופן חוקי וחזקה שהם לא נועדו לשמש מטרה חוקית. גם כשהם נמצאים בידי אדם שאינו עבריין טמונה בהם סכנת חיים. קל וחומר כאשר הם מתגלגלים לידי גורמים עוינים ועלינו לקחת בחשבון אפשרות זו, להתריע מפניה ולמנוע את הסכנה המחמירה והולכת הצפויה מן הסחר בנשק. לכן שומא על ביהמ"ש להתריע כנגד סכנה זו ולפעול כנדרש כדי להתריע מפני עבירה זאת.

בבואנו לשקול את שיקולי הענישה בעבירות מן הסוג שאותן ביצעו המשיבים, יש לתת משקל נכבד יותר לאינטרס הציבורי ואת הצורך להתריע עבריינים מלבצע עבירות דומות, על פני הנסיבות האישיות של העבריין".